סבוריאה - המדריך המלא לאבחון, מניעה וטיפול

סבוראיק דרמטיטיס, הקרויה בלשון העם - סבוריאה, היא מצב עורי ממושך ונפוץ המאופיין באודם וקשקש שומני באזורים העשירים בבלוטות החלב. הסיבה לכך אינה ברורה לחלוטין ויחד עם זאת, נמצא קשר להפרשת יתר מבלוטות החלב, לתוכן החלב ולנוכחותה של פטרייה בשם מלסזיה על גבי העור. הפריחה אינה מסוכנת ואינה מדבקת אך עלולה להיות מלווה בגרד, צריבה ולהוות מפגע אסתטי.

מהם גורמי הסיכון?
תופעות של סבוריאה או עור מגורה מופיעות אצל כ-15% מהאוכלוסייה, ויכולה להתבטא בינקות ובבגרות אצל גברים ונשים כאחד. הפריחה עצמה נפוצה יותר אצל גברים. סבוראיק דרמטיטיס של הינקות מופיע בגיל מספר שבועות ומאופיינת בקשקש שומני בעיקר באזור הקרקפת, שחולף לאחר מספר חודשים.
בבגרות (בעיקר בגילי 30-60) מדובר במצב מתמשך עם נטייה להתלקחויות ולהפוגות, שבא לידי ביטוי בנוסף גם באזור הפנים, חזה וקפלי הגוף. במידה והמחלה מפושטת וקשה במיוחד, יש לבצע בירור לשלילת מחלות שונות (כדוגמת פרקינסון ו-HIV).
גורמי סיכון נוספים כוללים עור שמנוני באופן טבעי; היסטוריה משפחתית של פסוריאזיס; מחלות הפוגעות בגוף כדוגמת מחלת פרקינסון ואפילפסיה, או הפרעות פסיכיאטריות כדוגמת דיכאון. גם מגורים באזורים יבשים וקרים יוצרים תנאים שאינם גורמים למחלה, אבל בהחלט יכולים להוביל להחמרתה.
 
למה זה קורה? 

המקור לסבוריאה אינו תמיד ידוע ויחד עם זאת, ישנם 3 שחקנים עיקריים המזוהים כגורמים למחלה:

1. פטריה ושמה מלסזיה - מדובר בפטרייה שחיה על עור הגוף באופן תקין וניזונה משכבת השומן שעליה. למרות היותה מבודדת מאזורים בעור המעורבים בסבוראיק דרמטיטיס, היא הוכחה כבעלת קשר להתפתחות הפריחה. עם זאת, אין קשר בין כמות הפטריות על העור לחומרת הפריחה. בנוסף, יכולה פטריית המלסזיה לגרום למחלות עור אחרות, כדוגמת פטרת שמש ודלקת של זקיקי השיערה.
2. שומנים על העור - יש הטוענים כי לתוכן וכמות ההפרשה השומנית מבלוטות החלב (הסבום) תפקיד בהתפתחות של סבוריאה. ממצאים תומכים כוללים את העובדה שהפריחה מופיעה באזורים עם בלוטות חלב פעילות, ובגילים בהם הן פעילות: לפני גיל שנה ולאחר גיל ההתבגרות. למעשה, פטריית המלסזיה, שלה כאמור תפקיד חשוב בהתפתחות סבוראיק דרמטיטיס, ניזונה משומנים אלו.
3. תגובת מערכת החיסון נגד המלסזיה או תוצריה גורמת גם היא לדלקת בעור.

 
סבוריאה - איך זה נראה? 
התסמינים של סבוראיק דרמטיטיס כוללים בעיקר עור אדמומי ו/או קשקש צהבהב שומני באזורים העשירים בבלוטות חלב כדוגמת הקרקפת, הפנים, אוזניים, חזה, בתי שחי או מפשעות. הפריחה לרוב אינה מפושטת, ולעיתים מלווה בגרד או אי נוחות קלה.

סבוריאה יכולה להופיע גם בצורות נוספות:

• "קסדה" של סבוריאה- באה לידי ביטוי אצל תינוקות בני מספר שבועות או חודשים הסובלים מקשקש צהבהב שומני על הקרקפת, ובפריחה המזכירה קסדה צהובה הדבוקה לראש.
• "חיתול" של סבוריאה- מדובר בהתפתחות של תפרחת חיתולים שהופכת למורכבת ומאתגרת. התופעה באה לידי ביטוי בפריחה שלעיתים מזדהמת בחיידקים או פטריות.
• אוזניים של סבוריאה- מצב עורי זה כולל אודם או סדקים כואבים מאחורי האוזניים, בנוסף לקשקש בתעלת האוזן שיכול לגרום לדלקת אוזניים.
• שפשפת של סבוריאה- מדובר באודם בעור המופיע בבתי השחי או מתפשט באזור מפשעות, ויכול להיות מאובחן בטעות כשפשפת או פטרת.
• קשקשים של סבוריאה- זהו קשקש לבן או צהוב שלעיתים מלווה בגרד ואודם, המופיע באזור הקרקפת או הזקן. לקשקש זה יש נטייה לנשור ולהיראות כפתיתי שלג על חולצות כהות.
• פנים אדומים- מצב בו עור הפנים הופך לאדום ומלווה בקשקשים, עם דגש על אזור המצח, גבות, עפעפיים, צידי האף, הסנטר והאוזניים. התופעה מאופיינת בעור פנים שומני ומבריק, הנראה לעיתים כמו ׳מחזיר אור׳. 

 
אופן אבחון המצב העור
כדי לזהות את המקור לסבוריאה, חשוב לקבל אבחנה מרופא.ה מומחה.ית לרפואת עור, שעל בסיס ניסיונו וממקצועיותו.ה, יכולים לאשר שאכן מדובר בסבוראיק דרמטיטיס.
יחד עם זאת חשוב לדייק באבחון, זאת משום שהתסמינים עלולים להיות דומים לסימנים האופייניים למחלות עור אחרות כדוגמת פסוריאזיס, אסתמה של העור, פטרת העור ורוזציאה. במעמד זה נבחן גם האם לסבוריאה התלוו מחלות עור אחרות שיש לאבחן.
במקרים מסוימים יהיה צורך ליטול דגימה מהעור ולבצע ביופסיה. זאת כדי לשלול מחלות אחרות, במיוחד אם אין תגובה לטיפול הראשוני.

סבוריאה היא מחלה כרונית אך ניתן להקל עליה מאוד באמצעות תכשירים ומשחות מותאמים

 דרכי הטיפול בסבוראיק דרמטיטיס
על פי המלצות האקדמיה האמריקאית לרופאי משפחה (AAFP), הטיפול בתופעה מבוסס על שימוש בחומרים המסייעים להסרת הקשקשים, וכולל תכשירים שמטרתם להפחית את הסימנים הוויזואליים, עם דגש על גרד ואדמומיות. 

המרכז הרפואי בעל השם העולמי, Mayo Clinic, פרסם המלצות למניעת סבוריאה ולניהול אורח חיים כזה המאפשר התמודדות עם התופעה והקלה על התסמינים המלווים אותה.
המלצות אלו כוללות:
ניקוי העפעפיים בקביעות, במיוחד אם הם מודלקים או סובלים מקשקשת.
שטיפה של הקרקפת באופן קבוע, לעיתים גם עם שמפו שלא בהכרח מיועד לטיפול בקשקשים.
שימוש בתרופות ביתיות כדוגמת מריחה על הקרקפת שמן בוטנים או שמן זית, וכן רחצת העור במים פושרים תוך שימוש בחומרי ניקוי עדינים ובסבון ללא-סבון.
המלצות נוספות הן מריחת קרם לחות ייעודי על העור בעודו לח; הימנעות משימוש במוצרי טיפוח ואיפור מרובים, כולל תרסיסים וג׳ל לשיער, והימנעות ממוצרים המכילים אלכוהול, העלולים לגרום להתפרצות המחלה.

טיפולים מניעתיים ופרואקטיביים:

• הימנעות מגורמים שעלולים להוביל להחמרה במצב, כדוגמת חשיפה לשמש, חום ומשחות שאינן מיועדות לעור רגיש.
• שימוש קבוע בקרמים ומשחות המכילים לחות, ומתאימים כטיפול, ולצורך מניעת התלקחות הפריחה.
• חפיפה במוצרי שמפו ייעודיים המכילים חומרים נוגדי פטריות ונוגדי דלקת, כמו סלניום, אבץ, וטאר. יש להשתמש בתכשירים המתאימים לעור עדין בלבד! ולסרק בעדינות את הקרקפת לאחר השטיפה לשם הסרת הקשקשים.

במידה ופתרונות אלו אינם מביאים להקלה, מומלץ לשאול את הרופא המטפל אודות קרמים, ג׳לים, תרופות ומוצרי שמפו נוגדי פטריות ונוגדי דלקת כדוגמת סטרואידים.
תדירות השימוש והשילוב בין מוצרי הטיפוח השונים כמו גם משך השימוש, חשוב שייקבע על ידי הרופא המטפל, ויכלול מעקב שגרתי ורציף.